איך שער הדולר משפיע על הפנסיה שלנו פעם, כל ישראל חיה בדולר. אני עוד זוכר את אבא שלי, מחזיק את ׳גלובס׳ ומחפש את הריבוע הקטן עם שער החליפין היציג. בשנות התשעים, אם היית רוצה לשכור דירה בירושלים או בתל אביב, היית מדבר ב”מאות דולרים”, או לפחות מצמיד את החוזה לדולר כאילו מדובר בחוק טבע. קבלנים מכרו דירות לפי דולר, ואפילו עורכי דין נקבו בשכר טרחה במונחים ירוקים. זה לא קרה בגלל חיבה יתרה לאמריקה, אלא בגלל חוסר אמון עמוק בשקל. אחרי שנים של אינפלציה דוהרת ואי יציבות, אנשים חיפשו עוגן

לפני כמה שנים עמדתי בתור במאפייה השכונתית. בעל בית הקפה שבקצה הרחוב עמד לידי. הוא קנה שלושה כיכרות מהלחם המיוחד ויצא. כעבור זמן קצר ישבתי אצלו לקפה. אותו לחם הוגש ללקוחות – פרוס עם שמן זית וזעתר. המחיר מן הסתם היה גבוה בהרבה ממה שהוא שילם במאפייה. מה הוא עשה בעצם? הוא לא אפה לחם ולא שיפר את המתכון. הוא קנה מוצר בשוק שבו מוכרים לחם, מכר אותו בשוק שבו מוכרים חוויה. אותה כיכר לחם במרחק של כמה צעדים -  שני מחירים שונים לחלוטין. זו דוגמה לארביטראז': עשיית רווח מזיהוי פער בערך. הפע

"תקשיב, אני באמת רוצה להתחיל להשקיע השנה," אמר לי חבר טוב בערב ראש השנה האזרחי אשתקד, כשישבנו בבית קפה קטן בירושלים. "אבל עכשיו כבר סוף השנה, אז אני חושב שאני פשוט אחכה לינואר ואז אתחיל ברצינות. החלטה של שנה חדשה, אתה יודע איך זה." שאלתי אותו איפה הכסף נמצא כרגע, והוא ענה בפשטות שהוא בעובר ושב, "אבל בינואר אני מתחיל!".  שנה אחרי, באותו בית קפה ובאותו שולחן, שאלתי אותו איך הולך עם ההשקעות שלו. הוא נאנח עמוק ואמר שהוא פשוט לא הגיע לזה, אבל השנה, בטוח, הוא מתחיל.  אם פתחתם את תי

אחד הרגעים הקבועים בפגישות ייעוץ פיננסי קורה לקראת בסוף. הכול כבר מסודר: קרן החירום, הפנסיה במסלול נכון, והוראות קבע לחיסכון ולהשקעה הוקמו. לכאורה – הגענו אל המנוחה ואל הנחלה. ואז, רגע לפני שקמים מהכיסאות, מגיעה השאלה. לפעמים היא נאמרת בסקרנות, לפעמים בחצי חיוך, ולפעמים עם תחושת החמצה קלה, כאילו סיימנו את שלב הטירונות ועכשיו צריך לעבור לדבר האמיתי. "אוקיי," הם שואלים, "אז מה השלב הבא?". כמעט תמיד, ה"שלב הבא" הזה מתנקז למילה אחת, טעונה ומעוררת דמיון: מינוף . הרעיון מובן ומפתה.

"אמא, למה כולם כל כך מתרגשים?" שאלה ביתי השבוע בדרך הביתה. "בחדשות אמרו שבנק ישראל הוריד את הריבית ברבע אחוז. מה זה בכלל משנה?" ואז אחד החברים בקבוצת ההורים שאל בדיוק את אותה השאלה. האמת היא שלפעמים רק כשאנחנו מצליחים להסביר משהו לילד אנחנו מבינים אותו בעצמנו. התחלתי להסביר לה, ונזכרתי במשל שעזר לי לפני שנתיים כשהריבית עלתה. אז השתמשתי במשל של מזגן - בנק ישראל הוא כמו המזגן במשרד, מנסה לשמור על טמפרטורה נעימה. כשהכלכלה "רותחת" והמחירים עולים מהר מדי, הוא מקרר. כשהכלכלה קרה מד

או למה קבוצות קטנות מנצחות את הרוב כל פעם מחדש לפני כמה חודשים ישבתי עם לקוח שרצה לפתוח עסק בתחום שלא אכנס לפרטים שלו. הוא הגיע מתרגש, עם תוכנית עסקית מבריקה, מחירים תחרותיים, ורעיון שבאמת יכול היה לשפר את המצב של הרבה אנשים. "יש רק בעיה אחת", הוא אמר. "צריך רישיון מהמשרד הממשלתי הרלוונטי. ושם יושבת ועדה שמורכבת בעיקר מאנשים שכבר עובדים בתחום. הם אלה שמחליטים מי נכנס". חייכתי חיוך עצוב. "אז אתה מבין שהסיכוי שלך..." "אפסי", הוא השלים את המשפט. "הם לא ידחו אותי בגלל שאני לא טוב

בשבועיים האחרונים קיבלנו שלוש פניות דומות: "כולם מדברים על בועה בבינה מלאכותית. מה עושים עם התיק השקעות?" אחד שאל אם להוציא הכל למזומן, השנייה רצתה לשנות מסלול ׳עד יעבור זעם׳, והשלישי פשוט שאל: "האם אני צריך לפחד?" התשובה הקצרה היא: כן, כנראה שיש בועה. אבל זו לא בהכרח הבועה שאתם חושבים עליה. היא לא בהכרח תתפוצץ מחר, וניסיון "לצאת בזמן" עלול לעלות לכם יותר מהישארות בפנים. למה בכלל מדברים על בועה? בשנתיים האחרונות כולם השתגעו על בינה מלאכותית. גוגל, מיקרוסופט, אמזון - כולם שופכ

השבוע הוכרז על הסדר פשרה היסטורי בין הסתדרות המורים למשרד האוצר. לפי ההסכם המתגבש (שׁכבר יש עליו מערערים), מורים וגננות שהפרישו לקרנות ההשתלמות בשנים 1995–2010 יקבלו כ-13,500 ₪ בממוצע - מתוך עודפים שנצברו במשך שנים.  זו כותרת יפה, אבל מאחוריה מסתתר סיפור עמוק ומורכב יותר. סיפור שבחלקו מסביר איך נוצרו עודפים של מיליארדים, ובחלקו חושף בעיה מבנית רחבה בהרבה: מערכת חיסכון ייחודית למורים שהיא גם סולידית מדי ובעיקר - לא מספיק שקופה. כדי להבין מה באמת קרה כאן - צריך להתחיל מההתחלה.

סוף שנת הכספים מתקרבת זה זמן נהדר לבחון את הדרכים שלנו להתייעל כלכלית. בדיוק כמו שאנחנו עושים בדיקות שנתיות לרכב - זה גם הזמן לבדוק האם יש כלים פיננסיים חדשים שיכולים לשפר את החיים שלנו. אחד מהם, שנכנס לתוקף בשנת 2025 וכדאי להכיר לקראת 2026, הוא הרפורמה שיצרה את מעמד "העוסק הזעיר". לפני כמה שנים, כשהייתי בתחילת דרכי המקצועית, הלכתי להעביר הרצאה בירוחם. הייתי מעביר הרצאות כאלה כחלק מעבודתי כשכיר, אבל בפעם הזו זו הייתה זו בקשה פרטית, מחוץ לשעות העבודה. כשהמארגן שאל אם אני יכול

זה קרה לי בבלאק פריידי של שנה שעברה. פתחתי את המחשב רק להציץ מה קורה עם המבצעים של אוזניות עבור הבת שלי, וכעבור שעה מצאתי את עצמי מסתכל על עגלה דיגיטלית עמוסה במוצרים בשווי של יותר מאלפיים שקלים. אפילו לא שמתי לב איך זה קרה. בלחיצה על "סיים הזמנה" הרגשתי פתאום תחושת ניצחון - כאילו הערמתי על המערכת והצלחתי לתפוס את הדילים הטובים לפני כולם.  רק אחרי כמה דקות של התפכחות קלטתי את האמת המביכה: לא חסכתי שקל. פשוט קניתי סיפור שסיפרו לי על "הזדמנות חד פעמית". אני יודע שאני לא לבד. כל

אם אתם קוראים את הטור הזה, כנראה שכבר הגעתם לשלב שבו ענייני כלכלה ופיננסים מעניינים אתכם. אולי זה קרה אחרי שקיבלתם את המשכורת הראשונה, אולי כשהתחתנתם, או אולי כשנתקלתם בבעיה כלכלית שדרשה פתרון. אבל מה שבטוח – זה לא קרה בכיתה ד'. "לו רק לימדו אותנו על כסף בבית הספר!" - זה המשפט שאני שומע לפחות פעמיים בשבוע במפגשים עם לקוחות. זוג צעיר שהופתע לגלות שקרן המשכנתא שלהם עולה עם האינפלציה, עצמאית שנדהמה מהמיסים הראשונים, שכיר שלא הבין מה קורה עם הפנסיה שלו - כולם מגיעים לאותה מסקנה:

זוכרים כשמסטיק עלה 10 אגורות? כשנסיעה באוטובוס עלתה 3 שקלים? כשארטיק עלה שקל אחד, וכשעם מטבע של 5 שקלים יכולת לקנות כמעט כל מוצר בקיוסק בבריכה? היום אותו ארטיק עולה 5 שקל. אותה נסיעה באוטובוס - 6.90 שקל. ומטבע של 5 שקלים לא תמיד מספיקה אפילו לבקבוק מים קטן. מה קרה לכסף שלנו? בשבוע שעבר הגיעה בשורה: מדד המחירים לצרכן ירד בספטמבר ב-0.6%, והאינפלציה השנתית ירדה ל-2.5% - בדיוק בתוך היעד שבנק ישראל מכוון אליו. אחרי שנתיים קשות שבהן האינפלציה רקדה סביב 4%, אנחנו סוף סוף חוזרים למסל

"אתרוג מהודר גוטליב! 450 שקלים!" צועק הסוחר כשנכנסתי לשוק ארבעת המינים. לצידו, סוחר אחר מציע אתרוג "כשר למהדרין" ב-120 שקלים בלבד. שלושה...

בכל שנה, בימי התשובה, אני מוצא את עצמי עם אותה שאלה: איך הופכים את ההתעוררות של הימים הנוראים לשינוי שנשאר איתנו גם אחריהם? איך מגשרים על...

בקיץ עמדתי בחנות הספרים, מחזיק בשובר מתנה בשווי 100 ש"ח. נכנסתי עם כוונה לקנות ספר אחד, אך בקופה מצאתי את עצמי משלם 150 ש"ח נוספים מכיסי. נכנסתי עם מתנה ויצאתי עם הוצאה. מה קרה כאן? הסתבר שהשובר שינה את התנהגות הקנייה שלי. הרגשתי מחוייב לנצל את מלוא הסכום והוספתי ספרים שלא תכננתי לקנות. כשנזכרתי בשוברים שפג תוקפם במגירה שלי, הבנתי שיש כאן תופעה רחבה שכדאי להבין לקראת עונת המתנות עם פרוס השנה החדשה. ארבע דרכים בהוצאת כסף  הכלכלן היהודי הנודע מילטון פרידמן הציע פעם מסגרת פשוטה

"הדולרים שלך בעבודה" – שלט ענק ליד עבודות תשתית בכביש בקליפורניה צד את עיני כשהייתי בשליחות החינוכית שלנו בארה"ב אי שם בעשור הקודם.  זה...

תודעת המס: בין שקט נפשי לכסף אבוד חשבו על הרגע שבו אתם מקבלים את תלוש השכר החודשי. רוב הישראלים מסתכלים ישר על השורה התחתונה – הנטו. אבל...

בכיתה י"א עשינו "שביתת מבחנים". המורים החליטו לקיים ארבעה מבחנים בשבוע אחד, רגע לפני פסח. התארגנו כל השכבה והודענו שלא ניגש למבחנים עד...

העולם הפיננסי נראה לעתים כמו ג'ונגל צפוף ומאיים. מונחים כמו "דיבידנד רבעוני", "ניכוי מס במקור" ו"אג"ח קונצרני" גורמים לרבים מאיתנו להרגיש...

השבוע יצאתי לטייל בנחל עמוד. כשהגעתי לחניון, הופתעתי לגלות שער עם פקחית בכניסה. "יש לכם מנוי מטמון? אם לא צריך לקנות כרטיסים" היא אמרה....