מתי נכון למדוד ומתי עדיף שלא הטור הקודם, על שיטת המעטפות ואפליקציות התזרים, עורר הדים רבים, ושאלה אחת חזרה ונשאלה: "אלישב, האם אין אפליקציה אחת שמאגדת הכול יחד? כזו שתראה לי במסך אחד גם את הקניות ברמי לוי וגם את קרן ההשתלמות והפנסייה?" ודאי שיש, וטוב שיש. אפליקציות נהדרות (כמו לדוגמה מאניטור) יודעות כיום לרכז, לפי רגולציה ומנגנוני הרשאה מאובטחים, את כל התמונה: בנקים, אשראי, השקעות ופנסייה. למשפחה שרוצה להבין איפה היא עומדת, זו קפיצת מדרגה – במקום דו"חות מפוזרים מקבלים תמונת ה

כשהייתי ילד סבא שלי היה מחזיק במגירה העליונה של השידה קופסת פח ישנה של תה, ובתוכה ערמה של מעטפות נייר חומות פשוטות, מהסוג שהיו מגיעים בו תלושי המשכורת של פעם. על מעטפת אחת הוא כתב בעיפרון קהה "מכולת", על השנייה "חשמל ומים", ועל השלישית "צדקה". ביום שהשכר היה נכנס במזומן, הוא היה מחלק את השטרות בדייקנות בין המעטפות. חוק ברזל אחד כולנו ידענו בבית: כשמתרוקנת המעטפה, נגמר התקציב. אצל סבא שלי זה עבד כשהכסף היה מצומצם והשטרות היו מוחשיים. היום יש יותר כסף, אבל הרבה פחות מושג לאן הו

השבוע הרים אליי טלפון חי, חבר ותיק שעובד כבר עשור באינטל. חי הוא לא הטיפוס שמתרגש מתנודות בשוק; הוא מהנדס שקול שמעדיף עובדות על פני כותרות. אבל הפעם הוא נשמע כאילו הרגע זכה בלוטו. "ראית מה קרה למניה?" שאל. "היא זינקה כמעט פי חמישה בשנה האחרונה בעקבות רכישה של אחוזים מהחברה על ידי ממשל טראמפ, כחלק מהמהלך לחיזוק תעשיית השבבים בארצות הברית. פתאום ה-RSU שלי הפכו ממספרים תאורטיים למקדמה רצינית לדירה". הסבר קצר למתחילים: RSU (מניות חסומות) הן מניות שהחברה מעניקה לעובדים כבונוס על ה

הכול התחיל בגינה באיטליה של סוף המאה ה-19. הכלכלן וילפרדו פארטו הבחין בתופעה מעניינת בין שיחי האפונה שלו: 20% מתרמילי האפונה הפיקו 80% מהאפונים. כסטטיסטיקאי מקצועי, הוא החליט לבדוק אם חוסר האיזון הזה קיים גם במקומות נוספים, וגילה לדוגמה ש-20% מהאוכלוסייה באיטליה החזיקה ב-80% מהקרקעות. התובנה הזו, שזכתה לשם "עיקרון פארטו", חשפה אמת אוניברסלית: העולם שלנו אינו מתחלק בצורה שווה. הוא פועל באופן שבו מיעוט קטן של גורמים אחראי לרוב המוחלט של התוצאות. אנחנו פוגשים את פארטו בכל פינה

לפני מספר שנים הגננת של הבת שלי רמזה לנו בעדינות שהיא "לא תמיד מגיבה כשקוראים לה". מכאן התחיל המרוץ המוכר לכל הורה: הפניה לבדיקת שמיעה, אבחנה של נוזלים באוזניים, והמלצה לניתוח כפתורים. פתחתי את האפליקציה של קופת החולים – התור הקרוב לייעוץ אצל מומחה? בסוף הקיץ. כשהרמתי טלפון למרפאה הפרטית של אותו רופא בדיוק, המזכירה שאלה בנחת: "מחר בשבע בערב זה בסדר? תבדוק רק אם יש לך החזר מהביטוח הפרטי". באותו רגע, כשגיהצתי את הכרטיס עבור ה"ייעוץ המהיר", הבנתי שאני משלם על בריאות האוזניים של

בערב פסח האחרון, רגע לפני שהמחיר התעדכן, עמדתי בתור בתחנת הדלק. מאחוריי צפר נהג חסר סבלנות. מלפניי עמד בחור שהסתכל בייאוש על המונה. "שמעת מה קורה בהורמוז?" הוא שאל אותי דרך החלון. מה שנשמע פעם כמו גאופוליטיקה רחוקה, הפך לשיחה יומיומית ליד המשאבה. לפני שני עשורים תומס פרידמן טען ש"העולם הוא שטוח" - האינטרנט והגלובליזציה טשטשו את המרחקים. אפשר לקנות בסין, לעבוד מול הודו ולאחסן מידע באירלנד. הכול נראה מופשט, דיגיטלי, כמעט מרחף באוויר. אבל השנים האחרונות, ובמיוחד חודש המלחמה ש

הם ישבו מולי בחדר הייעוץ ונראו עייפים מאוד. זוג צעיר, נמרץ, שניהם עובדים במשרות מלאות פלוס פלוס, משפחת מילואים טיפוסית, מנהלים טבלאות אקסל קפדניות וחיים בצניעות ובאחריות. אין בזבוזים גדולים, אין טעויות דרמטיות. ובכל זאת – העיניים שלהם שידרו תשישות. כשנכנסנו למספרים, ראיתי את התמונה המוכרת: המשכנתא, הסופר והצהרונים פשוט חונקים אותם. באמצע השיחה שאלתי שאלה פשוטה: "ההורים בתמונה?" . הם הסתכלו אחד על השני לרגע. "לא," הם אמרו בשקט. "אנחנו לא רוצים להכביד. הם עבדו קשה כל החיים, עכש

בשעות הבוקר המוקדמות של שבת זכור האחרונה, בזמן שמרבית הישראלים עוד התהפכו במיטתם, מאות מטוסי חיל האוויר כבר עשו את דרכם למשימה ששינתה את פני המזרח התיכון. המבצע נשמר בסודיות קיצונית, אך מתברר שמתחת לרדאר היה מישהו שכבר ספר את הדולרים. משתמש אנונימי באתר התחזיות "פולימרקט" השקיע עשרות אלפי דולרים בשאלה אם ישראל תתקוף באיראן עד סוף השבוע. בעוד הציבור והפרשנים העריכו את הסיכוי לכך ב-10% בלבד, המשתמש הזה – שהתברר מאוחר יותר כאיש מערכת הביטחון עם גישה למידע מסווג – ידע בדיוק מה עו