בערב פסח האחרון, רגע לפני שהמחיר התעדכן, עמדתי בתור בתחנת הדלק. מאחוריי צפר נהג חסר סבלנות. מלפניי עמד בחור שהסתכל בייאוש על המונה.  "שמעת מה קורה בהורמוז?" הוא שאל אותי דרך החלון. מה שנשמע פעם כמו גאופוליטיקה רחוקה, הפך לשיחה יומיומית ליד המשאבה.  לפני שני עשורים תומס פרידמן טען ש"העולם הוא שטוח" - האינטרנט והגלובליזציה טשטשו את המרחקים.  אפשר לקנות בסין, לעבוד מול הודו ולאחסן מידע באירלנד. הכול נראה מופשט, דיגיטלי, כמעט מרחף באוויר. אבל השנים האחרונות, ובמיוחד חודש המלחמה ש

הם ישבו מולי בחדר הייעוץ ונראו עייפים מאוד. זוג צעיר, נמרץ, שניהם עובדים במשרות מלאות פלוס פלוס, משפחת מילואים טיפוסית, מנהלים טבלאות אקסל קפדניות וחיים בצניעות ובאחריות. אין בזבוזים גדולים, אין טעויות דרמטיות. ובכל זאת – העיניים שלהם שידרו תשישות. כשנכנסנו למספרים, ראיתי את התמונה המוכרת: המשכנתא, הסופר והצהרונים פשוט חונקים אותם. באמצע השיחה שאלתי שאלה פשוטה: "ההורים בתמונה?" . הם הסתכלו אחד על השני לרגע. "לא," הם אמרו בשקט. "אנחנו לא רוצים להכביד. הם עבדו קשה כל החיים, עכש

בשעות הבוקר המוקדמות של שבת זכור האחרונה, בזמן שמרבית הישראלים עוד התהפכו במיטתם, מאות מטוסי חיל האוויר כבר עשו את דרכם למשימה ששינתה את פני המזרח התיכון. המבצע נשמר בסודיות קיצונית, אך מתברר שמתחת לרדאר היה מישהו שכבר ספר את הדולרים. משתמש אנונימי באתר התחזיות "פולימרקט" השקיע עשרות אלפי דולרים בשאלה אם ישראל תתקוף באיראן עד סוף השבוע. בעוד הציבור והפרשנים העריכו את הסיכוי לכך ב-10% בלבד, המשתמש הזה – שהתברר מאוחר יותר כאיש מערכת הביטחון עם גישה למידע מסווג – ידע בדיוק מה עו

האגדה מספרת על שני פרופסורים לכלכלה המטיילים בקמפוס האוניברסיטה. לפתע, אחד מהם מבחין בשטר של 200 ש"ח המונח על המדרכה. הוא פונה לחברו בהפתעה: "תראה, שטר של 200 ש"ח מונח שם!". חברו, מבלי להסיט את מבטו מהדרך, משיב בביטחון: "זה בלתי אפשרי. לו זה היה שטר אמיתי, מישהו כבר מזמן היה מרים אותו". האנקדוטה הזו היא הביטוי הציורי ביותר ל "תיאוריית השוק היעיל" . התיאוריה גורסת כי בשוק משוכלל ומרובה שחקנים, כל המידע הרלוונטי כבר מגולם במחיר הנכס. אם קיימת "מציאה" או עיוות במחיר, כוחות השוק

בקיץ האחרון ביקרתי בכותל. ניגש אליי קבצן. סימנתי לו ביד את התנועה המתנצלת של 'אין לי מזומן', וציפיתי שהוא ימשיך הלאה אל האדם הבא. אבל האיש לא ויתר. הוא עצר, פתח את התיק שלו ושלף, לתדהמתי, מסוף אשראי קטן. עמדתי שם המום והבנתי שמשהו עמוק השתנה. עולם התרומות, ואפילו עולם הקבצנים, עבר רשמית לעידן הפינטק. אנחנו הישראלים נחשבים לעם נדיב מאוד, וזה לא רק דימוי עצמי מחמיא אלא עובדה שמתבטאת במספרים מרשימים המלמדים על חוסן לאומי בשעת מבחן. כדי להבין את עוצמת הפרץ, מנתוני פלטפורמת Jgive

כל מה שצריך לדעת בשביל להבין את הפנסיה שלך, לוודא שהיא מנוהלת בצורה מיטבית, ולקבל את הביטחון הכלכלי האמיתי הטמון בה. למה כדאי לך לקרוא את המדריך הזה? פנסיה. רק המילה הזו מספיקה בשביל שהעיניים יתחילו להיעצם…  משהו בה גורם לנו לדחות, לפהק, לומר לעצמנו "יום אחד אני אשב על זה".  כשאנחנו שומעים "פנסיה" אנחנו חושבים על ניירת, על בירוקרטיה, על סוכנים שמדברים בשפה שאנחנו לא מבינים, על משהו שנוגע רק לאנשים מבוגרים, על עוד עניין שמישהו כבר מטפל בו בשבילנו, כנראה... אנחנו מבינים את זה.

המקרה של תוכנית ׳חיסכון לכל ילד׳ "תשמע, קיבלתי את המכתב מהביטוח הלאומי על 'חיסכון לכל ילד'. כולם אומרים לי לבחור במסלול של 'סיכון מוגבר', אבל איך אני יכולה לעשות דבר כזה? זו הילדה שלי, בארי הקטנה, הכסף הזה אמור להיות בשביל הלימודים או החתונה שלה, למה שאסכן אותו בבורסה?".  כך נפתחה שיחת טלפון שקיבלתי מאמא טריה. בין ההתרגשות לקולות הבכי ברקע, היא נשמעה מוטרדת באמת. השאלה של האמא היא אולי אחת הנפוצות ביותר שאני פוגש, והיא נוגעת בנקודה הכי רגישה שלנו – האחריות ההורית והרצון לשמור

איך שער הדולר משפיע על הפנסיה שלנו פעם, כל ישראל חיה בדולר. אני עוד זוכר את אבא שלי, מחזיק את ׳גלובס׳ ומחפש את הריבוע הקטן עם שער החליפין היציג. בשנות התשעים, אם היית רוצה לשכור דירה בירושלים או בתל אביב, היית מדבר ב”מאות דולרים”, או לפחות מצמיד את החוזה לדולר כאילו מדובר בחוק טבע. קבלנים מכרו דירות לפי דולר, ואפילו עורכי דין נקבו בשכר טרחה במונחים ירוקים. זה לא קרה בגלל חיבה יתרה לאמריקה, אלא בגלל חוסר אמון עמוק בשקל. אחרי שנים של אינפלציה דוהרת ואי יציבות, אנשים חיפשו עוגן