כסף קטן: איך מרוויחים מירידות

שורט ומסחר באופציות מאפשרים להרוויח כשהבורסה נופלת, אבל תחזית נכונה יכולה להסתיים בהפסד. לחוסך מן השורה יש דרך פשוטה יותר, וייתכן שהוא כבר משתמש בה

פרעה ביקש מיוסף פתרון לחלום, וקיבל גם תוכנית כלכלית. את הפתרון ייחס יוסף לה׳. את העצה הוסיף מיוזמתו: לאסוף יבול בשנות השובע ולשמור לשנות הרעב. הרב יונתן זקס כינה אותו בשל כך ״הכלכלן הראשון בעולם״. יוסף הבין שצריך להיערך לשנים הרעות כשעוד קל לעשות זאת.

מה שמפספסים לפעמים כשמספרים את הסיפור הוא שההיערכות לא רק הצילה את מצרים מרעב, היא גם העשירה את אוצר פרעה. כשהגיע הרעב מכר יוסף את התבואה למצרים ולארצות שסביבה, ובהמשך קנה בעבור פרעה גם את אדמות מצרים. ״ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה״.

ליוסף היה יתרון שאין לשום משקיע: הוא ידע מתי יתחילו השנים הרעות וכמה זמן יימשכו. לנו אין לוח זמנים כזה. הכלכלה עוברת תקופות של התרחבות ושל האטה, וגם הבורסה אינה מחכה למיתון כדי לרדת. בטור הקודם עסקנו בשאלה למה הבורסה יורדת ואיך מתכוננים לכך. ובכל זאת השאלה מסקרנת: האם אפשר לעשות עוד צעד ולהרוויח כשהמחירים נופלים?

אפשר. אבל יש הבדל בין מי שמרוויח מהירידה עצמה ובין מי שקונה במחיר נמוך ומקווה להרוויח בהמשך. נתחיל בראשון, ונחזור בסוף למה שנוגע לרובנו.

איך מוכרים מניה שאין לכם

מי שקונה מניה ומחזיק בה נמצא ב״פוזיציית לונג״: הוא מרוויח כשהמחיר עולה ומפסיד כשהוא יורד. מכירה בחסר, או ״שורט״, הופכת את סדר הפעולות: מוכרים קודם וקונים אחר כך, בתקווה שהמחיר ירד בינתיים.

רגע, איך מוכרים מניה שאין לכם? שואלים אותה. ניקח לדוגמה קרן פנסייה שמחזיקה מניות של מיקרוסופט ומתכננת להמשיך להחזיק בהן שנים קדימה. המניות האלה פשוט שוכבות אצלה, ואפשר להרוויח מהן עוד קצת: להשאיל אותן למשקיע אחר תמורת דמי השאלה, כמו דירה שמשכירים במקום להשאיר ריקה. הקרן אינה מוותרת על כלום. היא ממשיכה להרוויח אם המניה עולה ולהפסיד אם היא יורדת, בדיוק כאילו המניות עדיין אצלה, ובדרך נכנסת לה הכנסה נוספת. כדי להגן על עצמה היא דורשת מהשואל ביטחונות, כסף או נכסים שיכסו אותה אם לא יחזיר.

מי שואל מניות? בין היתר מי שחושב שהמניה תרד. הוא מוכר אותה מייד, נניח במאה דולר. אם המחיר יורד לשבעים, הוא קונה בשוק מניה זהה של אותה חברה, מחזיר אותה לקרן, ונשארים לו שלושים דולר לפני עלויות ההשאלה והמסחר.

ומכאן השם: למוכר בשורט חסרה מניה שהוא חייב להחזיר. באנגלית short פירושו גם ״בחסר״, כמו בביטוי short of money. לונג ושורט אינם מתארים את משך ההשקעה. אפשר להחזיק מניה חמש דקות ולהיות בלונג.

הרעיון ותיק כמעט כמו הבורסה עצמה. כבר ב-1609 פעלו סוחרים באמסטרדם כדי להרוויח מירידה במניות חברת הודו המזרחית ההולנדית, ושנה אחר כך כבר הוטלו מגבלות על העסקאות האלה. מאז במשברים רבים מאשימים את המוכרים בחסר בנפילות. ובכל זאת יש להם גם תפקיד מועיל. מי שמרוויח מירידת מניה מחפש את הבעיות שהאחרים החמיצו: דו"חות מנופחים, מוצר שאינו מוכר, הנהלה שמסתירה משהו. כשהוא מוצא, המחיר מתקן את עצמו מוקדם יותר, ומי שהיה קונה במחיר המנופח חוסך לעצמו את ההפסד. השוק נעשה מדויק יותר בזכות מי שמחפש בו כשלים.

אל תנסו את זה בבית!

מי שקונה מניה בלי הלוואה יכול להפסיד לכל היותר את מה ששילם, כי מחיר המניה אינו יורד מתחת לאפס. מי שמוכר בחסר ורואה את המניה עולה, צריך לקנות אותה ביוקר כדי להחזיר, ולמחיר אין תקרה. אם מכר במאה וקנה בחזרה ב-150, הוא הפסיד חמישים דולר עוד לפני העלויות. אם המחיר הגיע ל-300, ההפסד הוא כבר מאתיים דולר.

בינואר 2021 זינקה מניית גיימסטופ פי יותר מעשרה בתוך שבועות. קרן הגידור מלווין קפיטל, שהימרה על ירידתה, נכנסה להפסדים כבדים והייתה זקוקה לחילוץ של מיליארדי דולרים ממשקיעים אחרים.

גם בלי זינוק כזה כשהמחיר עולה הברוקר עשוי לדרוש מהמוכר להוסיף ביטחונות. אם אין לו כסף נוסף, הברוקר עלול לסגור את העסקה בהפסד. המניה יכולה לרדת בסופו של דבר אחרי שהמשקיע כבר נאלץ לצאת. אפשר להיות צודקים לגבי החברה ולהפסיד בעסקה.

שורט אינו הדרך היחידה. יש כלים נוספים, כמו אופציות וקרנות סל הפוכות, שגם הם מרוויחים כשהשוק יורד. אבל לכל אחד מהם חסרונות משלו, ובכולם גם תחזית נכונה יכולה להסתיים בהפסד. נרחיב על זה בפעם אחרת.

ההפקדה הבאה קונה יותר

רובנו לא נשאל מניות ולא נקנה אופציות. אבל רבים מאיתנו קונים מניות מדי חודש דרך ההפקדות לפנסייה, לקרן ההשתלמות או לחיסכון קבוע. כשמחירי המניות יורדים, החלק בהפקדה שמופנה אליהן קונה יותר.

זה עובד בדיוק כמו בתחנת הדלק. מי שמתדלק בכל שבוע במאתיים שקלים מקבל יותר ליטרים בשבוע שבו הדלק זול, ופחות בשבוע שבו הוא יקר. הוא לא צריך לנחש מתי המחיר ירד. הסכום הקבוע עושה את העבודה בשבילו.

בחיסכון זה נראה כך. נניח שאנחנו מפקידים אלף שקלים בחודש לקרן מנייתית. במחיר של מאה שקלים ליחידה ההפקדה קונה עשר יחידות. בחודש הבא המחיר יורד לשמונים, ואותה הפקדה קונה 12.5 יחידות. הפקדנו אלפיים שקלים, ויש לנו 22.5 יחידות ששוות כרגע 1,800 שקלים. אנחנו עדיין בהפסד. אבל אם המחיר יחזור למאה, הן יהיו שוות 2,250 שקל, לפני עלויות. הירידה אפשרה לקנות יותר; ההתאוששות, אם תבוא, היא שתהפוך את הקנייה לרווח.

לשיטה קוראים מיצוע עלויות: הפקדה של סכום קבוע קונה יותר יחידות כשהמחיר נמוך ופחות כשהוא גבוה. היא חוסכת את הצורך לזהות את התחתית. מי שעוצר את ההפקדות ״עד שיירגע״ עלול לחזור לקנות רק אחרי שהמחירים כבר עלו.

לא כל ירידה היא מבצע

חברה יחידה יכולה להיעלם, ולכן הגדלת הימור על מניה שאיבדה חצי מערכה שונה מהמשך הפקדה לתיק מפוזר. גם תיק מפוזר יכול להישאר בירידה שנים. ההיגיון שבהמשך ההפקדות נשען על חיסכון לטווח ארוך ועל רמת סיכון שמתאימה לחוסך. אין צורך לקחת הלוואה או להגדיל הפקדות בלחץ כדי לנצל הזדמנות. לפעמים המשימה היא פשוט להתמיד בתוכנית.

כדי להמשיך צריך שיהיה ממה

מי שזקוק לכסף דווקא בזמן הירידות, ואין לו מקור אחר, עלול להיאלץ למכור ברגע הגרוע. מי שיש לו כרית לשעת חירום ולהוצאות הקרובות אינו חייב לגעת בהשקעות, ואם נשאר לו עודף אמיתי, יכול גם לאסוף קצת סחורה בזול.

בפעם הבאה שתרד הבורסה, רוב מי שקורא את הטור הזה לא יפתח שורט ולא יקנה אופציה. הוא יפתח את האפליקציה, יראה אדום ויצטרך להחליט רק דבר אחד: אם לגעת. התורה אינה מספרת שיוסף ניחש מתי יתחיל הרעב. היא מספרת שכשהוא הגיע, המחסנים היו מלאים. זו כל החוכמה: לא לדעת מתי אלא להיות מוכן כשזה קורה. ואת זה אפשר לעשות גם בלי לפתור חלומות.