ממשבר 73 לאיראן 2025: כך השתנה שוק האנרגיה
- Elishav Rabinovich
- 27 ביוני
- זמן קריאה 4 דקות
(פורסם בטור השבועי שלנו ב׳עולם קטן׳)
מבצע עם כלביא ממשיך להמם את העולם ולדחוק את משטר האייתולות הרצחני עם הגב אל הקיר.
אחד האיומים שנשמעו מכיוון טהראן הוא - "נסגור את מיצרי הורמוז" - עורק שיט מרכזי בו זורמים אחוזים ניכרים מהאנרגיה העולמית. היום אנחנו כבר יודעים להגיד שהאיום הזה לא מומש. אבל זו הזדמנות עבורנו לחזור בזמן לאחד הרגעים המכוננים בהיסטוריה הכלכלית המודרנית.
1973: כשתמיכה בישראל עלתה למערב ביוקר
אוקטובר 1973, ישראל מופתעת ומותקפת על ידי מצרים וסוריה. מדינות המערב מספקות לישראל הנאנקת רכבת אווירית של נשק וסיוע. בתגובה, מדינות ערב שולפות נשק שאיש לא ציפה לו: הנפט.
"אם תתמכו בישראל", הודיעו מדינות אופ"ק (ארגון המדינות המייצאות נפט, רובן ערביות) לארה"ב ולאירופה, "לא תקבלו טיפת נפט". חלק מהמדינות, ובראשן ארה״ב, תמכו למרות האיום והחרם הוטל. מחיר הנפט זינק כמעט פי ארבעה, מפחות משלושה דולרים לחבית למעל -11 דולר בתוך חודשים ספורים.
העולם הוכה בתדהמה. במערב החלו לראות תורים ארוכים בתחנות דלק. הכלכלה העולמית, שהייתה רגילה לנפט זול ובשפע, נכנסה לטלטלה.
מחירי הסחורות והשילוח עלו בחדות. האינפלציה, שהיא עליית מחירים כללית במשק, החלה לדהור. כשהובלת מזון, בגדים וחומרי גלם נהיית יקרה יותר, המחיר מתגלגל לצרכן. כשהמוצרים מתייקרים, העובדים דורשים העלאות שכר, והעסקים בתגובה מעלים מחירים - וכך נוצר מעגל אינפלציוני שקשה לעצור.
בישראל המצב היה אפילו חמור יותר. מעבר לזעזוע הנפט העולמי, המלחמה עצמה הובילה לעלייה דרמטית בהוצאות הביטחון. המדינה הקטנה והצעירה, מצאה את עצמה מתמודדת עם נטל כלכלי כבד והמחירים זינקו. את הסחרור הזה היה קשה לעצור ובשנות ה-80 המוקדמות, האינפלציה בישראל הגיעה לרמות מפלצתיות של מאות אחוזים בשנה.
חשוב לציין שהאזרח האמריקאי שילם מחיר אישי על התמיכה בישראל. מחירי הדלק זינקו והכלכלה האמריקנית נכנסה למיתון עמוק. הברית בין המדינות עמדה במבחן וגם הכרת הטוב מגיעה כאן. אז וגם היום.
באופן אירוני, ישראל עצמה סבלה פחות ממחסור בנפט מאשר מדינות אחרות. זאת הודות לשותפה מפתיעה- איראן. כן, אותה איראן שכיום מאיימת עלינו, הייתה אז תחת שלטון אחר והייתה אחת הספקיות העיקריות של נפט לישראל. השליט הקודם, השאה הפרסי, שראה בישראל בת ברית אסטרטגית מול העולם הערבי, המשיך לספק לישראל נפט גם בזמן האמברגו. רק לאחר המהפכה האסלאמית ב-1979 והדחת השאה, הפסיקה טהרן את הספקת הנפט לישראל (ויצרה משבר נפט עולמי נוסף...)
איום 2025: האם איראן יכולה לסגור את הברז?
נחזור להיום. איראן מאיימת לסגור את מיצרי הורמוז - מעבר ימי צר, כ-34 ק"מ בחלק הצר ביותר שלו, שדרכו עוברים כחמישית מהנפט העולמי. האיראנים יכולים לנסות לחסום את המיצרים בשלוש דרכים: חסימה פיזית באמצעות ספינות, מיקוש המים, או שיבוש והטרדה של ספינות בדומה לפעולות החות'ים - כל אחת עם רמת סיכון והשלכות שונות. אם המיצרים ייחסמו, מחירי הנפט יכולים לזנק.
אז למה שלא נחשוש מחזרה על 1973? כי העולם של 2025 שונה לחלוטין מהעולם של אז, והשינויים הללו החלו דווקא בעקבות אותו משבר היסטורי.
העולם השתנה: ממשבר 73 לעצמאות אנרגטית
משבר האנרגיה של 1973 לא היה רק אירוע כלכלי - הוא שינה את העולם באופן יסודי. לאחר המשבר, מדינות המערב החלו בצעדים חסרי תקדים להפחתת התלות בנפט המזרח תיכוני:
פריצת דרך טכנולוגית (הפקת נפט בשיטת פיצוח הידראולי) האמריקאים הפכו ממייבאי נפט ליצואנים.
הנפט מגיע היום ממקורות מגוונים: רוסיה, קנדה, ברזיל, הים הצפוני, ועוד.
מקורות האנרגיה הרבה יותר מגוונים: גז טבעי, אנרגיה סולארית, רוח, וגם גרעין. מכוניות חשמליות תופסות נתח הולך וגדל בשוק, ומדינות רבות מפחיתות בהדרגה את התלות בדלקי מאובנים.
לאחר הטראומה של 1973, מדינות המערב הקימו מאגרי חירום ענקיים של נפט שיכולים לגשר על חודשים של שיבושים באספקה.
הצרפתים בנו עשרות כורים גרעיניים לייצור חשמל. היפנים פיתחו את מכוניות החסכוניות שכבשו את העולם. כולם התחילו לחשוב אחרת על אנרגיה.
גם ישראל של 2025 אינה ישראל של 1973. מאגרי הגז הטבעי שהתגלו בים התיכון, כמו תמר (שנמצא ב2009) ולוויתן (2010), העניקו לנו עצמאות אנרגטית שלא הייתה כמותה בהיסטוריה. מעבר לכך, הכלכלה הישראלית עברה מהפך – ממשק מבוסס תעשייה כבדה וחקלאות למעצמת הייטק ושירותים, שרגישה הרבה פחות לזעזועים במחירי האנרגיה.
הדומינו הגלובלי: מי באמת יפגע
אם איראן הייתה סוגרת את מיצרי הורמוז, היא הייתה יורה לעצמה ברגל (דבר באמת אפשרי במצבה הנואש). ראשית, המהלך היה חוסם את היצוא שלה עצמה, מקור הפרנסה העיקרי של המשטר. שנית, הוא יפגע בעיקר בלקוח הגדול ביותר שלה - סין. הסינים לא יקבלו בהבנה צעד שיזעזע את הכלכלה שלהם, והסיכוי שיתמכו באיראן במצב כזה קלוש.
האמריקאים הודיעו כבר שחופש השיט במיצרי הורמוז הוא אינטרס אמריקני, ויתערבו צבאית אם המיצרים ייחסמו. ואיראן לא בטוח שמעוניינת בעימות צבאי ישיר ומלא עם ארה"ב.
אופטימיות זהירה
האיום האיראני לסגור את מיצרי הורמוז הוא בעיקר קלף מיקוח, ניסיון להפעיל לחץ על העולם שיקרא לישראל ולארה״ב לרסן את התקיפות נגדה. זהו איום שאיראן משמיעה שוב ושוב בעשורים האחרונים, אך מעולם לא מימשה אותו. אפילו לא השבוע.
אם יום אחד כן ייסגרו את המיצרים, אפשר להעריך בזהירות שהכלכלה העולמית תחווה זעזוע, אך לא קריסה כמו ב-1973.
ועבור ישראל, זו בעצם עוד תזכורת לחשיבות העצמאות האנרגטית שהשגנו. מהפך הגז הטבעי של העשור האחרון מוכיח שהחזון הציוני של עצמאות ישראלית איננו מסתכם רק בביטחון, אלא גם בתחומי התשתיות והאנרגיה.
חמישים שנה אחרי משבר 1973, ישראל חזקה יותר, עצמאית יותר, ומוכנה יותר להתמודד עם אתגרים כלכליים. זו המדינה שבנינו, שבה האנרגיה לא רק זורמת בצינורות, אלא גם ביכולת המדהימה שלנו להסתגל, לחדש ולהתגבר על כל אתגר. בעזרת ה׳.
Comments