הזמן הנכון להפקיד כסף – ומה הוא אומר עלינו

"תקשיב, אני באמת רוצה להתחיל להשקיע השנה," אמר לי חבר טוב בערב ראש השנה האזרחי אשתקד, כשישבנו בבית קפה קטן בירושלים. "אבל עכשיו כבר סוף השנה, אז אני חושב שאני פשוט אחכה לינואר ואז אתחיל ברצינות. החלטה של שנה חדשה, אתה יודע איך זה." שאלתי אותו איפה הכסף נמצא כרגע, והוא ענה בפשטות שהוא בעובר ושב, "אבל בינואר אני מתחיל!". 

שנה אחרי, באותו בית קפה ובאותו שולחן, שאלתי אותו איך הולך עם ההשקעות שלו. הוא נאנח עמוק ואמר שהוא פשוט לא הגיע לזה, אבל השנה, בטוח, הוא מתחיל. 

אם פתחתם את תיבת האימייל שלכם לקראת סוף דצמבר, סביר להניח שראיתם שם מבול של הודעות מהבנק או מחברת הביטוח שמכריזות שזה הזמן לנצל את הטבות המס ולרוץ להפקיד לפני שהשנה נגמרת. הפרסומות האלה יוצרות אצלנו תחושה משונה שחיסכון הוא סוג של מוצר עונתי, משהו שעושים פעם בשנה במבצע חגיגי. אבל האמת היא שדחיינות היא האויב המר ביותר של צמיחה כלכלית. 

השאלה מתי להפקיד היא למעשה שאלה עמוקה הרבה יותר על הפסיכולוגיה שלנו. היא מזכירה לי משל על אדם שרצה לשתול עץ והמתין ליום המושלם שבו לא יהיה חם מדי ולא סוער מדי. בעוד הוא חיכה, השכן שלו כבר ישב בצל העץ ששתל כשהוא עוד התלבט. או כמו שאמר אדם חכם לפני הרבה שנים ״שֹׁמֵר רוּחַ לֹא יִזְרָע וְרֹאֶה בֶעָבִים לֹא יִקְצוֹר״ (קהלת)

הסוגיה הזו הופכת לקריטית במיוחד כשמדובר בעצמאיים. קחו למשל את המקרה של אמיר, מעצב גרפי עצמאי מוכשר שפגשתי. אמיר דחה את ההפקדות לפנסיה במשך שנתיים בטענה שהוא מחכה לזמן הנכון שבו יהיה לו עודף תזרימי משמעותי. בקיץ האחרון, תאונה קטנה בטיול אופניים השביתה אותו מעבודה למשך מספר חודשים. רק אז הוא גילה את האמת המרה: הפנסיה היא לא רק חיסכון לעתיד הרחוק, היא בראש ובראשונה ביטוח על השכר ועל החיים בהווה. מכיוון שלא הפקיד באופן סדיר, הוא לא היה זכאי לקצבה שהייתה אמורה להחליף את הכנסתו. כל חודש של דחיינות אינו רק הפסד של תשואה, אלא חודש שבו המבוטח ומשפחתו נותרים ללא הכיסוי הביטוחי החיוני הזה. 

כדי להבין איך לנצח את הדחיינות הזו, כדאי להכיר את שלושת הטיפוסים הפיננסיים העיקריים.

המחושב, הנחוש והאטומטי

הטיפוס הראשון הוא "המחושב" – חוסך סוף השנה. מדובר באדם שאומר לעצמו שהוא רוצה לדעת בדיוק כמה כסף נשאר לו בסוף המרוץ השנתי לפני שהוא מתחייב. זה נשמע אחראי ומחושב, אבל כאן טמונה מלכודת פסיכולוגית מפורסמת. כסף שיושב בחשבון העובר ושב נוטה להתאדות לתוך הצריכה היומיומית (שימו לב גם ש׳חודש הקניות׳ המקוון ממוקם בדיוק לקראת סוף השנה האזרחית). 

הטיפוס השני הוא "הנחוש" – חוסך מיד בתחילת השנה. ביום הראשון של ינואר הוא מעביר סכום גדול לקרן ההשתלמות או לקופת הגמל להשקעה ומכריז שסיים עם המטלה הזו לשנה הקרובה. 

המעניין הוא שמבחינה סטטיסטית טהורה, הטיפוס הזה הוא לעיתים קרובות המנצח. מחקרים מראים כי השקעה חד פעמית בתחילת השנה הצליחה טוב יותר מחלוקת ההשקעה לאורך השנה בכשני שלישים מהמקרים, הסיבה לכך פשוטה: השוק נוטה לעלות לאורך זמן. ישנם יותר ימי ושנות עליה בשווקים מירידה. ולכן ככל שהכסף נכנס מוקדם יותר, כך יש לו יותר זמן ליהנות מהכוח הפלאי של הריבית דריבית.

אמרת משקיעים מפורסמת טוענת ״זמן בשוק > תזמון השוק״. עם זאת, השיטה הזו דורשת משמעת עצמית גבוהה וסיכון פסיכולוגי גבוה; אם השוק צונח מיד אחרי הפקדה משמעותית, זה יכול להיות לא נעים… 

כאן נכנס הטיפוס השלישי, "האוטומטי", שהוא אולי הגיבור האמיתי של עולם הפיננסים המודרני. הוא לא מקבל החלטה כל שנה, הוא פשוט הקים פעם אחת הוראת קבע והכסף זורם מעצמו. האוטומציה הזו מנצלת את העצלנות הטבעית שלנו לטובתנו; אנחנו הופכים להיות עצלנים מדי מכדי לבטל את ההפקדה. בשיטה הזו אנחנו גם נהנים ממה שנקרא "מיצוע מחירים" – בכל חודש אנחנו ׳קונים׳ יחידות מהשוק, ללא קשר למחיר. במשבר הדוט-קום המפורסם, בעוד שמשקיעים שהשקיעו סכום חד פעמי ערב המשבר המתינו שבע שנים להתאוששות הקרן אותה השקיעו, אלו שהפקידו מדי חודש חזרו לרווח תוך ארבע שנים בלבד, כי הם המשיכו לקנות כשהמחירים היו בתחתית.

על עוד יתרונות של השקעה אוטומטית - כולל מחשבון תשואה בהשקעה אוטומטית - לחצו כאן

זריז או תדיר.

הדילמה הזו מקבלת זווית מעניינת במקורות היהודיים דרך המתח שבין המושג "זריזין מקדימין למצוות" לבין הכלל "תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם". הטיפוס הנחוש מייצג את הזריזות, את הרצון לבצע את הפעולה מיד כשנפתח חלון ההזדמנויות. לעומתו, הטיפוס האוטומטי מייצג את התדירות, את העקביות שחז"ל העריכו כל כך. הם הבינו שבתחום הרוח, בדיוק כמו בתחום הידע והכלכלה, התחרות וההתמדה יוצרות ערך חדש וצמיחה שאינה נגמרת. 

התובנה העמוקה היא שהעקביות חזקה מהכמות, והיא נכונה בכל תחומי החיים. בסוף, הדיון הוא לא רק על אחוזי תשואה או הטבות מס בקרן השתלמות. הוא על האופן שבו אנחנו מקצים משאבים למה שבאמת חשוב לנו – בין אם זו צדקה ותרומות לעמותות ובין אם זה משהו שאנחנו מפרישים לעצמנו. כשאנחנו הופכים את הנתינה, החיסכון וההשקעה לאוטומטיים, אנחנו גורמים לכך שהם הופכים לחלק מהטבע שלנו. 

ומה מתאים לכם?

אם אתם בטוחים במיליון אחוז שיש לכם את המשמעת העצמית להפקיד סכום גדול מיד בפתח השנה או בדיוק כשסכום גדול מתקבל (מענקי מילואים וכד׳) - עשו זאת, הסטטיסטיקה לטובתכם. אבל רובנו זקוקים למערכות שיגנו עלינו מפני עצמנו. הוראת קבע לחיסכון והשקעה היא הכלי החזק ביותר שאני מכיר. החבר שלי, שהקים השבוע סוף סוף את הוראת הקבע שלו, סיפר לי שזה היה עבורו רגע משחרר ביותר. הוא הבין שהוא לא צריך להיות גיבור בכל חודש מחדש; הוא פשוט בנה מערכת שעובדת למענו גם בזמן שהוא ישן. 

השנה האזרחית נפתחה השבוע, אבל האמת היא שכל יום הוא הרגע הנכון ביותר להתחיל.