נניח שהחלטתי להשקיע כסף במניות. עומדות בפני 3 אפשרויות כיצד לעשות זאת:
לרכוש את המניות שאני חושב שיתנו את התשואה הטובה ביותר.
לתת את הכסף שלי למישהו שמומחה בתחום, לשלם לו דמי ניהול ולבקש ממנו לבחור עבורי את המניות שיתנו את התשואה הטובה ביותר.
לקנות קצת מניות מכל חברה, כך שבסופו של דבר אקבל את התשואה הממוצעת של כל המניות יחד. (לא באמת צריך לקנות קצת מכל חברה, יש מכשירי השקעה בשם קרנות סל שעושות זאת עבורנו)
עפ"י האינטואיציה, אם אני לא יודע לבחור בעצמי את המניות הטובות, כדאי שאשלם למישהו אחר שיעשה את זה, למרות שמן הסתם הניהול של הכסף יהיה יקר יותר (אפשרות 2).
למרות שזו הייתה גם האינטואיציה שלי, בדיקה של הנושא לעומק מגלה שזה לא ממש נכון.
פסיבי או אקטיבי?
מחקרים רבים בוצעו על הנושא הזה – האם עדיף ניהול השקעות אקטיבי (לבחור מניות מסוימות שיהיו טובות יותר מהממוצע) או ניהול השקעות פאסיבי (לקנות מניות בפיזור כך שאקבל את התשואה הממוצעת). בסופו של דבר, המחקרים האלה הוכיחו שגם מנהלי ההשקעות הטובים מצליחים להשיג תשואה טובה יותר מהממוצע ("להכות את המדד") רק בחלק קטן מהזמן, וזה משאיר אותנו בבעיה: אנחנו לא יודעים מראש מתי הם 'יכו את המדד'… או במילים אחרות: אצל מי כדאי לשים את הכסף עכשיו כדי שישיג תשואה טובה יותר מהממוצע בשנה הקרובה?
(בתמונה: 83% מבתי ההשקעות בארה״ב השיגו תשואות נמוכות ממדד הs&p500. מתוך מחקר של חברת spiva)
אחד המחקרים בנושא בדק אפשרות לניהול השקעות לפי ביצועי העבר: אחת ל-3 שנים, המשקיע השקיע את הכסף בקרנות שהשיגו את התשואה הטובה ביותר ב-3 השנים החולפות. אחרי 3 שנים הוא בדק שוב מי היו הטובים ביותר ב-3 השנים האחרונות, והשקיע אצלם, וכך הלאה למשך 20 שנה. התוצאה הייתה: הוא השיג תשואה נמוכה בכמעט 3% מהממוצע… כלומר הוא הפסיד הרבה מאוד כסף. הפרדוקס היה, שאם היה בוחר כל 3 שנים דווקא את הקרנות החלשות ביותר ב-3 השנים הקודמות, היה משיג תשואה גבוהה יותר מהממוצע של כמעט 1%…
(מקור: כתבה בעיתון דה-מרקר)
כלי ניהול או מדד?
יש המון כלים בשוק: קרנות נאמנות, פוליסות חסכון בחברות הביטוח, קופות גמל להשקעה, קרנות סל ועוד ועוד
כשאנחנו באים להשקיע בצורה אקטיבית אנחנו בוחרים לתת את ניהול תיק ההשקעות שלנו לאיש מקצוע שקונה ומוכר עבורנו את המניות ומנסה למקסם את הרווח עבורנו. אפשר לבחור כלים מסוימים שעוסקים במניות על בסיס פילוח גאוגרפי (ישראל/ארה"ב), תחומי עיסוק (סקטור הבנקאות/גז ונפט) וכו'. המטרה של אותו איש מקצוע היא לנצח את המדד אליו הוא מיוחס. מדד הוא הממוצע. אם תפקיד אותו מנהל השקעות הוא למשל להשקיע במניות בישראל אז מטרתו היא להרוויח יותר מאשר הממוצע בישראל שנקרא ת"א 125 וכו'.
הבעיה היא שרוב מנהלי ההשקעות מפסידים למדד, ואותם שמנצחים את המדד ומרווחים יותר ממנו לרוב לא יעבדו בשביל האדם הסטנדרטי, יהיה איזה טייקון שייקח אותם לשרותיו..
בנוסף על פי מחקרים, אותם גופים שמנצחים את המדד מתחלפים כל הזמן- היום הוא מקום ראשון ומחר יתדרדר למקומות האחרונים, או כמו שכתוב "לא לעולם חוסן".
לעומת זאת בניהול השקעות פאסיבי המטרה היא להשיג בדיוק את הממוצע. לא יותר ולא פחות. כדי להשיג את הממוצע לא צריך להיות חכמים גדולים, פשוט קונים את הכל. לדוגמא השקעה פסיבית במדד ת"א 125 פירושה קניית כל 100 המניות החברות במדד, על הגרועות בהם (מישהו אמר טבע?) ועל התותחיות שבהם (מישהו אמר מובילאיי?), וככה קונים את הממוצע.
מצב הרוח של המשקיע הפסיבי הוא עגמומי באופן תמידי – הוא לעולם לא יהיה מקום ראשון ולא יוכל לספר לחבר'ה איזה גאון פיננסי הוא, כדי להתנחם הוא תמיד צריך לזכור שלעולם הוא לא יהיה מקום אחרון. לפעמים כדאי להיות במקום טוב באמצע.
לסיכום
למרות האינטואיציה שלנו – המחקרים מוכיחים אחרת:
אין כמעט מנהל השקעות שמצליח להשיג תשואה טובה יותר מהממוצע לאורך זמן, ולכן עדיף לקבל את התשואה הממוצעת (ניהול השקעות פאסיבי) ולא לנסות לבחור מניות ספציפיות.