׳העלמת המס׳ הגדולה

"הדולרים שלך בעבודה" – שלט ענק ליד עבודות תשתית בכביש בקליפורניה צד את עיני כשהייתי בשליחות החינוכית שלנו בארה"ב אי שם בעשור הקודם. 

זה היה בתקופה שהתמודדתי לראשונה עם הטקס האמריקאי של דיווח ותשלום מס: ערימת קבלות פזורות על השולחן, שעות של התכתבות עם רואה החשבון, והרגע המכונן – כתיבת צ'ק ושליחה בדואר ל IRS - מס ההכנסה האמריקני.

הרגשתי את הכסף יוצא מהידיים שלי. ממש. לא פלא שהבחנתי באותו שלט על הכביש, כאילו הממשל האמריקאי קרץ אלי: "ראית? השתמשנו בכסף שלך. אתה חלק מזה!"

החוויה הזו גרמה לי לחשוב על שאלה פשוטה אך עמוקה: האם עדיף שנהיה מודעים למיסים שאנחנו משלמים, או שיש יתרון בכך שהתשלום נעשה מאחורי הקלעים, כמעט בלי שנרגיש?

ובחזרה לארץ הקודש 

בישראל, המיסים פשוט... נעלמים. כמעט כמו קסם. לפחות עבור שכירים (המהווים כ89% מהמשק), מס הכנסה מנוכה ישירות מהברוטו לפני שאנחנו בכלל רואים את הכסף. המע"מ מוטמע כל כך עמוק במחיר, עד שרובנו שוכחים שכשאנחנו משלמים 100 שקלים על מוצר, 15.25 שקלים (18%) מתוכם הם למעשה מס ישיר למדינה. ארנונה נגבית לרוב בהוראת קבע, מיסי ׳בלו׳ על הדלק מוטמעים במחיר בתחנה. הכל נבנה כך שלא נרגיש. וזה כל כך יעיל עד שיש אזרחים רבים שכלל לא מודעים לכך שהם משלמים מיסים באופן יום יומי.

פעם שאלתי חבר שעובד ברשות המיסים למה זה ככה. הוא חייך: "מה שלא מרגישים, לא כואב – וגם פחות מתנגדים אליו. הרבה יותר קל לגבות מיסים בצורה הזו"

שתי אסכולות, שתי תפיסות עולם

בעולם המודרני התפתחו שתי גישות מנוגדות. האמריקאים בחרו בדרך ה"רועשת" - בארה"ב כמעט כל אזרח חייב בהגשת דוח שנתי. זהו חלק מהאתוס האמריקאי בו כל אדם הוא סוג של עצמאי. אחראי על ההכנסות ועל ההוצאות שלו ומשלם מיסים באופן פעיל.

אנחנו, כמו ברוב מדינות אירופה, בחרנו בדרך השקטה - המע״מ מוצג כחלק מהמחיר, מס ההכנסה מנוכה במקור דרך המעסיק, הכל אוטומטי, בלי כאב ראש. פחות טרחה אבל גם פחות מודעות.

המסורת היהודית: הקשר בין נתינה לשייכות

בבואנו לבחון את המתח בין יעילות למודעות, המסורת היהודית שלנו מציעה זווית אחרת. חשבו על מצוות תרומות ומעשרות הדורשת מודעות מלאה לנתינה. ומעיקר הדין יש גם ברכה ו׳קריאת שם׳ - האדם צריך לומר בפה מה הוא מפריש. לא להפריש סתם הוראת קבע שקטה בחשבון.(ויש גם את מצוות ׳וידוי מעשר׳ שהיא מעין ׳הצהרת הון׳ שצריך לעשות פעמיים בשמיטה) 

ֿיש בזה משהו עמוק - המודעות לנתינה יוצרת קשר בין האדם לקהילה, בין העשירים לעניים. כשאני מפריש מעשר או נותן צדקה במודע, אני הופך להיות חלק ממשהו גדול יותר.

כשהשקט עולה לנו כסף

הבחירה הישראלית-אירופאית במערכת מס שקטה אמנם מקלה על הגבייה, אבל יוצרת פרדוקס מעניין: השקט הזו עולה לנו כסף.

ראיתי את זה אצל חברים קרובים - משפחה ששילמה שנים מס עודף על עבודה שנייה כי לא ידעו על תיאום מס; זוג שהשכיר דירה ולא ידע שההכנסה הזו חייבת בדיווח; ׳עוסק פטור׳ שלא הכיר שחלק מההוצאות שלו מוכרות - ופספס תכנון מס נכון.

ובעיקר - אין ספור אנשים שמפספסים החזרי מס של אלפי שקלים. זה כסף שכבר שילמתם ופשוט מחכה שתדרשו אותו בחזרה.

כמו שענה לי אותו חבר מרשות המיסים כששאלתי אותו למה אנשים לא דורשים את הכסף שמגיע להם: "אם אתה לא מרגיש ששילמת, למה שתחשוב שמגיע לך לקבל חזרה?"

תשלום שקוף כאסטרטגייה

האמת היא שאסטרטגיית הגבייה השקופה נמצאת בכל מקום סביבנו. הוראות קבע גורמת לכך שלא נחשוב בכל חודש אם המנוי שווה את המחיר; חברות כרטיסי האשראי השקיעו מיליארדים בטכנולוגיית תשלום ללא מגע כדי שלא נרגיש את הכסף יוצא; ואמזון הפכה את ה"קניה בקליק אחד" לאומנות שמבטלת את רגע ההתחרטות האחרון.

בעולם העסקי זו אסטרטגיה להגדיל רווחים. אבל בעולם האזרחי, השאלה עמוקה יותר: האם טשטוש המס לא מחליש את החוזה החברתי? את התחושה שאני משלם – ולכן גם רשאי לדרוש?

מודעות בעולם שקוף

אז מה הפתרון? אני חושב שהתשובה אינה לחייב מיליוני ישראלים בדיווח שנתי יקר ומסורבל. אין שום היגיון לבטל את מנגנוני הגבייה היעילים. אבל עלינו לפתח משהו חדש: מודעות יזומה בתוך מערכת שקופה.

אני מכיר הרבה משפחות שעושות את זה בצורה קבועה. לפחות פעם בשנה, בדרך כלל לקראת פסח כשממילא עושים סדר, או לקראת סוף השנה האזרחית, הם עוברים על החשבונות שלהם:

• אוספים קבלות על תרומות והוצאות מוכרות (במקרה של ׳עוסק פטור׳)

• בודקים זכאות להחזרי מס (אפשר עד שש שנים אחורה!)

• ממצים הפרשות לקופות גמל והשתלמות

• קוראים את התלוש ואת הדוחות הפיננסים (זה באמת לא מסובך כמו שחושבים) ומוודאים שהכל הופרש ושולם כמו שצריך.

• 
  

אין פה צורך במיומנויות מיוחדות או בהשכלה פיננסית מתקדמת (גם הבינה המלאכותית יכולה לסייע כאן). זו רק החלטה לשים לב למה ששילמנו, ולדרוש בחזרה את מה שמגיע לנו.

הרווח המשולש

כשאנחנו מפתחים מודעות למיסים שאנחנו משלמים, אנחנו מרוויחים בשלושה מישורים:

• ראשית, כסף ממשי. לא סתם החברות שמתעסקות בהחזרי מס (כמו החברה שלנו) מלאות בסיפורי הצלחה של אנשים שגילו פתאום שמגיעים להם אלפי שקלים.

• שנית, שקט נפשי ותחושה טובה. פחות "וואו, לא ידעתי שהייתי צריך לדווח על זה״ ויותר ״אני שותף פעיל בתרומה לתקציב מדינת ישראל״

• ושלישית, אזרחות טובה יותר. כשאני מודע למה ששילמתי, אני גם דורש לדעת לאן הלך הכסף ומבין שהשירותים שאני מקבל לא צמחו על העצים. השקיפות הזו טובה ובריאה לדמוקרטיה.

  
  

שלטי "הדולרים שלך בעבודה" אולי נראים קצת תלושים בהקשר הישראלי, אבל הרעיון מאחוריהם חשוב - האזרח הוא לא רק מצביע אלא גם המממן של קופת המדינה. וככזה יש לו זכות לדרוש שירות ציבורי טוב יותר.

בסופו של דבר, כמו שלמדנו מהמעשרות במסורת שלנו, הנתינה הטובה ביותר היא זו שנעשית במודעות. היא אולי פחות יעילה ויותר מסורבלת, אבל היא מתגמלת אותנו - גם בכיס, גם בתחושת השייכות, וגם בכוח האזרחי שלנו.

לבדיקת זכאות להחזרי מס ללא עלות