פנסיה היא סיפור מוזר.
תחשבו על זה רגע. קמתם בבוקר, הלכתם לעמל יומכם, ישבתם במשרד, תיקנתם צנרת, הלחמתם מעגלים חשמליים או הנחיתם קבוצת יוגה - הרווחתם כסף על העבודה הזו, ומתוכו אתם מפרישים בערך עשרים אחוזים מהמשכורת החודשית שלכם כדי שיהיה לכם כסף בפנסיה. עשרים אחוזים, זה בעצם אומר שעל כל חמש שנות עבודה אנחנו חוסכים לשנה אחת.
נניח שאנחנו מתחילים לעבוד בגיל 25; סיימנו תואר זריז, או שתוך כדי הלימודים אנחנו עובדים בחלוקת עיתונים ומתחילים לחסוך, כמו שצריך. נניח שאנחנו פורשים בגיל הפרישה, כלומר 67. ארבעים ושתיים שנות עבודה, לחלק לחמש, זה בערך שמונה שנים של פרישה. זה הכל.
רגע, איך זה יכול להיות? אנחנו יודעים (או לפחות מניחים) שהפנסיה מספיקה לנו לכל שנות הזיקנה, לא רק לשמונה שנים. איך הפרשה בשווי שמונה שנות עבודה הופכת לעשרים או שלושים שנות פנסיה?
בין פנסיה תקציבית לפנסיה צוברת
עד לא מזמן הייתה זו המדינה שלקחה על זה אחריות. היה לה חוזה עם ציבור העובדים (בעיקר עובדי המדינה, אבל לא רק): אתם תעבדו ותחסכו לפי חוק ואנחנו נדאג לכלכל אתכם בשנות הפרישה. אם לא יהיה מספיק מהכסף שחסכתם, נשלים את הסכום מתקציב המדינהץ להסדר הזה קראו פנסיה תקציבית ולמרות הבעיה המובנית בו - זו בעצם תרמית פירמידה, שבה מי שמצטרף ראשון מרוויח על הגב של הבאים אחריו - אין לנו שום תלונות כלפי מי שזכאי לו בדין. עבדתם קשה ומגיע לכם לקבל את מה שהבטיחו לכם בחוזה.
כך או כך, המודל הזה כבר לא רלוונטי. אין כיום פנסיות תקציביות; תוחלת החיים עלתה פלאים בזכות התקדמות הרפואה וכעת המדינה לא רוצה או יכולה להתחייב להסדר כזה. כיום הפנסיות נקראות פנסיות צוברות, והקיצבה שתקבלו היא פונקציה ישירה של סכומי הכסף שתחסכו. מצד אחד זה טוב לתקציב המדינה, מצד שני אנחנו חוזרים לשאלה שפתחנו בה - איך שמונה שנים הופכות לעשרים וחמש שנים?
התשובה היא שקרן הפנסיה שלנו כיום היא בעצם -
תיק השקעות פטור ממס
עשרים האחוזים שהפרשנו לקרן הפנסיה לא יושבים שם רגל על רגל, שותים קפה ומחכים שנזדקן, אלא יוצאים במקביל אלינו לעבודה בשוק ההון - אנחנו בעצם משקיעים אותם בעבודתם של אחרים, צוברים על בסיסם רווחים, ובזכות אפקט הריבית דריבית הכסף צומח, מכפיל ומשלש את עצמו כך שכשנגיע לפרישה נוכל להתפרנס מהם. בשביל שזה יקרה המדינה משתמשת במקל ובגזר: המקל הוא החובה להפריש לפנסיה (שהיא על המעביד), והגזר - הכספים שמופרשים פטורים בגדול ממס הכנסה וממס רווחי הון. איזה משמעות יש לזה שקרן הפנסיה היא בעצם תיק השקעות?
כמו בכל תיק השקעות כדאי מאד להתאים את מסלול ההשקעה לרמת הסיכון הרצויה. בברירת המחדל של קרנות הפנסיה, בגילאים מבוגרים (50+) הכסף מושקע באפיקים מאד סולידיים, שיש להם סיכון נמוך אך גם תשואות נמוכות.
אנחנו מאמינים, בהתאם למחקרים רבים שנערכו על שוק ההון בעבר, שכל עוד נותרו לנו לפחות עשר שנים עד משיכת הכספים אפשר להשקיע את הכספים במסלולים עתירי סיכון וממילא עם סיכוי לתשואה גבוהה בהרבה.
לא חייבים לקחת את הפנסיה בגיל הפרישה. אם יש לנו מקורות הכנסה נוספים או חסכונות שצברנו ייתכן שכדאי להמתין. כשמדובר בפנסיה תקציבית כמובן וכדאי לנצל את הזכויות מוקדם ככל שניתן אבל אם מדובר בתיק השקעות שלנו, ייתכן מאד שנכון יהיה יותר לתת לכסף להמשיך לעבוד גם לאחר גיל הפרישה.
לא חייבים תמיד לקחת את כספי הפנסיה בכלל. במצבים מסוימים יהיה נכון להוריש את הכספים שנחסכו במלואם למי שישאר כאן אחרינו.
הטבות מס מופלגות דרך כלי חיסכון יעודיים. ישנם היום מספר דרכים לחבר את החסכונות שנצברו בפנסיה לחסכונות שצברנו באופן פרטי. היכרות עם הכלים השונים (כמו תיקון 190) יכולים לעזור לכם לחסוך המון מיסים וכך להגדיל את הקצבה שלכם ואת הסכום שתשאירו אחרי מאה ועשרים.
רוצים להעמיק עוד? מוזמנים להרשם לוובינר בנושא הפנסיה שאנחנו עורכים מפעם לפעם. הרשמו לרשימת התפוצה וקבלו עדכונים על הרצאות וכנסים.